סקר קניוני מזרח סיני - סיכום סקר ראשון
יערון פוזננסקי, 22 בינואר 2020
הסקר שלנו החל על רגל שמאל. או אולי אף אשתמש במטבע לשון חריף יותר - החל באקורד צורם. אבל משם הדברים רק השתפרו.
הכל התחיל לפני למעלה משנה, בחנוכה של סוף שנת 2018 עת יצאתי לסיני בטיול של חמישה ימים בהובלתו של גילי ששון המעולה. הטיול כלל טרקים ארוכים בכל יום, ובאחד הימים - לאחר שעלינו על ג'בל ברגה הצפוני (יש שלושה) - ירדנו אל אזור יפהפה של מבוך קניוני והרי אבן חול אדומים. אני זוכר אז את התרגשותי למראה המצוקים המפוסלים האדומים שהזכירו לי את ואדי ראם האהוב עלי בירדן. מכיון שהייתי בין הראשונים לרדת מההר וחלק מהקבוצה התעכב בירידה, הרשיתי אז לעצמי לשוטט מעט בסביבה בה השתנה הנוף הגאולוגי מהגיר של ההר, לאבן החול של שלוחותיו היורדות אל המדבר. לאחר כמה דקות מצאתי ערוץ קטן שהפך במהרה לקניוני. עמדתי על סיפו של מפל אותו ניתן לרדת בגלישה בלבד אל בריכת חול קטנה ממנה גלישה נוספת. לא היה קץ להתרגשותי, והבטחתי לעצמי לחזור עם הציוד המתאים ולגלוש שם. מאוחר יותר באותו היום הבנתי שכל האזור מלא בפוטנציאל אדיר לקניונים כאלו; בתוליים, שאף אחד עוד לא גלש במפליהם.
במרוצת הזמן מאז, הלך ונרקם לו רעיון הסקר. בכדי לבדוק את הקניונים הללו יהיה עלי לחזור למקום עם חבורה של אנשים, כאלו שיודעים לגלוש, ועם הציוד המתאים.
וכך ארגנתי מניין גולשים לסקר הראשון הזה. בחבורה כאלו מאוד מנוסים וכאלו פחות, כאלו שהכרתי קודם וכאלו ששמחתי להכיר עכשיו. אך המכנה המשותף בין כולם הוא הרצון לטייל במקומות מיוחדים, כאלו שאולי הם הראשונים לבקר בהם.
היום הראשון -
יום של מפח נפש, של הגעה אל המחנה ושל טיול תנחומים יפה.
התייצבנו בבוקרו של יום חמישי של אמצע ינואר בגבול המצרי באילת. חיוכים נרגשים על שפתותינו, וציוד מקצועי רב מאוד באמתחתנו. מכיוון שפנינו היו לקניונים שאין לנו כל מידע מוקדם עליהם, הבאנו חבלים שונים, פתרונות שונים לעגינות כולל ערכת בילוט ידנית, ואף מערכת שהוזמנה במיוחד מארצות הברית ומאפשרת עגינה על שק מלא בחול אותו ניתן לרוקן מרחוק לאחר הגלישה.
המעבר בגבול מהצד הישראלי אל הצד המצרי היה כרגיל יעיל מאוד. עם ההגעה לצד המצרי נכנסנו לתחנה הראשונה היא חדר שיקוף הכבודה. כבודתם של השניים הראשונים החלה לעבור ואני עמדתי מן הצד השני של המכונה, מוטרד מהאפשרות שלא יתנו לי להעביר את מכשיר התקשורת הלווייני שלי. מהומה קטנה משכה באחת את תשומת לבי. נציגי הבטחון המצרים ביקשו לפתוח תיקים ולהוציא את ציוד הגלישה. המילה "ממנוע" (אסור) נזרקת לחלל החדר בגסות. תחקיר קצר לסיבת בואנו לחצי האי וכולנו מקבלים הנחיה לשים על השולחן את כל ציוד הגלישה. נציגים נוספים מגיעים ואנו מטופלים בגסות משפילה. הסאגה אורכת זמן רב וכוללת סריקה כפולה של הכבודה, בה גם מוציאים לנו החוצה חלק מהאוהלים מחשש שהם מצנחים במסווה. הכל מועמס על שתי עגלות, הקבוצה מקבלת הנחיה להמתין בבניין הראשי ואנו, ערן ואני מובלים עם עגלות הציוד לבניין המכס. בשלב זה עוד היתה לי תקווה שפשוט נידרש לשלם איזה סכום כלשהו שוחד לפקידים ויותר לנו להכניס הציוד. אך בקשתו של הפקיד בבניין המכס לשים את כל הציוד בתיקים בכדי שניתן יהיה להפקידם במשמרת הבהירה לי את חומרתו של המצב. אמרתי לו שללא הציוד אין לנו טעם בכניסה לסיני ושנחזור לישראל. הוא התעצבן והויכוח הגיע למנהל המכס, אדם מבוגר לבוש בחליפה והיחיד במתחם שידע אנגלית. הסברתי שבאנו במיוחד כדי לגלוש ושללא הציוד אין טעם שנישאר, אך שוב ללא הואיל. מנהל המכס הסביר שההנחיה לאי הכנסת ציוד הגלישה הנה של הבטחון ואין מה לעשות. הרגשתי שמיותר ולא מועיל יהיה לי לספר לו שיום קודם עברה בגבול חבורה עם ציוד זהה כדי לגלוש את קניון אבו-חשייב.
חזרתי אל הקבוצה הממתינה לי בבניין מעבר הגבול כשהייאוש מאיים לבלוע אותי. בישרתי להם בקול רועד שאנו חוזרים ארצה. ההלם הראשוני והאכזבה פינו חיש מקום לשיחה ולהצבעה מי רוצה בכל זאת להיכנס לסיני. הרעיון היה של יערה. הבטתי בה בעייפות ואפילו קצת רוגז שכן בלבי כבר השלמתי עם רוע הגזרה והדיכאון דחפני לעוף משם כבר חזרה הביתה. אך כמעט בפה אחד הקבוצה העדיפה להמשיך בתכנית, לטייל באזור המיועד אך ללא הגלישות. בדיעבד היתה זו לא רק ההחלטה שהצילה את הסקר אלא ככל הנראה זו שהפכה אותו לטוב יותר.
שערו בנפשכם שגם ההודעה שהחלטנו להישאר בסיני ללא הציוד שלנו עצבנה את הפקידים המצרים.
לאחר החתימה על הדרכונים חיכה לנו בצד השני של הגבול נהג המיניבוס שלנו, חאלד החייכן והנעים. הוא סייע להעמיס את ציודנו והתחלנו את נסיעתנו על כביש החוף המוביל לנואיבה. הדרך עברה מהר מכיוון שכולם ללא יוצא מן הכלל נרדמו.
שעה וחצי של נסיעה מהגבול הובילו אותנו לדרך צדדית בה עצר נהגנו. המתנה של כמה דקות וחברו אלינו שני רכבים, האחד רכב שטח גדול של טויוטה והשני רכבו הפרטי של שיח' אחמד, האדם מולו תיאמתי את כל הטיול שלנו. הוא הביא אספקת אוכל ומים, ציוד בישול, איש צוות מטעמו והכל הועמס על הטיוטה הגדול. נדחסנו לרכב השטח נהג + 11 איש והתחלנו את מסענו בשטח לכיוון הר ברגה. תוך כדי נסיעה חלפנו על פני נופים יפים ולאחר שעה וחצי של נסיעה - ואפילו פעם אחת בה היינו צריכים לרדת מהרכב בכדי שיעלה בעליה טכנית - הגענו אל ואדי יתיר. בעודי עוקב אחר מסלול הנסיעה הבחנתי שנהגנו סלימי פספס את הירידה למחוז חפצנו והמשיך הלאה. לשאלתי ענה שנגיע עוד שעה לג'בל ברגה. הבטתי בו בהפתעה ואמרתי לו ש-"מה פתאום, הנה חלפנו על פני הפניה ושעוד עשר דקות מגיעים." ואז הסתבר לי שהוא מתכוון לג'בל ברגה המרכזי, המוכר יותר, ולא הצפוני, הוא מחוז חפצנו. פרסה זריזה, ולאחר כמה דקות כבר ירדנו לשטח אל ואדי בירייה שבסופו לאחר דקות בודדות נוספות הגענו אל ביר-אל-בירייה, כאן תכננתי לחנות.
הרי אבן החול האדומה סביבנו, וג'בל ברגה המביט בנו ממעל השכיחו ממני את עגמת הנפש של הבוקר וחדווה התפשטה בין האנשים. פרקנו את הציוד מהרכב וכל אחד שם את כבודתו בצד במערום שכן לא תכננו לבנות את מחנה האוהלים שלנו אלא בערב. הגענו אל המחנה בחצות היום ורצינו עוד לנצל את שעות האור לתור את האזור סביבנו. אנשי הצוות הבדואים שלנו, סלימי הנהג ושהבאן הטבח התחילו למקם את ציוד המטבח במקום נוח ואנו העמסנו תיקי טיולים קטנים בציוד הבסיסי לטיול של כמה שעות והתחלנו ללכת במעלה קניון סמוך למחננו, אותו כבר בדקתי קצת בשהותי הקודמת במקום. מהר מאוד הגענו לחומת מפל לא עבירה, אך עלינו במעקף יחסית נוח מן הגדה השמאלית והמשכנו פנימה אל הקניון. מטרתנו היתה לעלות בו ככל הניתן בכדי להגיע אל שיא גובה השלוחה. הקניון שעלינו בו היה מאוד יפה וכלל מספר מפלים שאותם ניתן היה לטפס או לעקוף ומצב הרוח התרומם. הנוף היה משגע והתצפיות מהמקומות הגבוהים במסלול הטיול היו עוצרות נשימה.
באחת התצפיות הבחנו בשלוחה ממול בכמה קניוני גלישה פוטנציאליים, וקניון אחד ודאי לגלישה עם שלושה מפלים גדולים שניתן היה להבחין בהם בקלות. את החזרה למחנה ניסינו לעשות מדרך אחרת בשביל העניין, אך נתקלנו במקומות שהצריכו חבלים כך שלבסוף התחברנו חזרה אל אמצעו את הקניון דרכו עלינו ואיתו חזרנו אל המחנה שכבר היה אפוף ריח בישול נעים. את אוהלינו הקמנו באור אחרון ולאחר מכן התיישבנו לכוס תה מול המדורה ולאחר מכן בארוחה מעולה שהכינו לנו שהבאן וסלימי. המנה הראשונה כללה מרק ירקות שהיה כל כך עשיר שחלק מהחברה טעו לחשוב שבזאת הסתיימה הארוחה והופתעו כשהוגשה לאחר מכן מנת אורז וירקות גדולה יחד עם סלט טרי. בקבוק רום שהביא עמרי טייל בין החבר'ה והפרישה לשינה היה מוקדמת מאוד. אחרי הכל, מעבר לקורותינו במהלך היום, כולנו קמנו באמצע הלילה הקודם בכדי לעשות את הדרך הארוכה לאילת.
היום השני -
יום של תצורות גאולוגיות יפות, טיול מדהים, וגילויים מרגשים.
לקראת שבע וחצי בבוקר הוגשה ארוחת הבוקר. לפני כן התעוררות המחנה היתה קצת צולעת והחבר'ה הגיעו בשלבים שונים של נמנום אל מחצלת הסלון של המחנה. סלימי אפה פיתות על סאג' ושהבאן הכין חביתה, תבשיל שעועית וסלט מלפפונים וגבינת פטה. יחד עם הנ"ל סגרו ריבת תותים וריבת תאנים את רשימת מרכיבי ארוחת הבוקר המוצלחת וכולנו אכלנו בשקיקה. התעניינותי לאיכות שנת חברי החבורה העלתה כי כולם ישנו טוב, חוץ מאירנה שסבלה מרעש הרוחות שהטרידו מידי פעם את הואדי.
לאחר התארגנות עם התיקים, התחלנו את ההליכה במורד הואדי בואכה שתי הבארות שעל שמן הוא קרוי. בירייה פירושו באר קטנה. מכאן פנינו לעלות אל השלוחה שממערב למחננו, זו שראינו בה ביום האתמול כמה אופציות לקניוני גלישה.
כבר על ההתחלה העליה היתה אתגרית. אתגרית ומאוד יפה. בכדי לעקוף מפל גדול היינו צריכים לטפס משמאלו ולהגיע אל חלקו העליון דרך טרוורסה צרה. הודעתי לחבר'ה שהטרוורסה תיקרא על שמו של הראשון שייפול ממנה מטה, אך למזלנו נותרה הטרוורסה ללא שם.
משם המשכנו עם הערוץ במגמה לעלות מעלה לחלקים הגבוהים של השלוחה ממזרח לנו בכדי למצוא את תחילתם של הקניונים שראינו ביום הקודם מהשלוחה ממול. הטיול במעלה הערוץ היה אתגרי וכלל מקטעים של טיפוס במעלה מפלים או עקיפתם בטרוורסות צרות. לפני סוף העליה בערוץ עצרנו לתה וקפה ומנוחה קצרה. בהמשך העליה ראינו שהקניון נהיה צר יותר ומימין למקום המנוחה שלנו זיהינו אוכף שניתן היה לעלות אליו בצורה נוחה. אף על פי שידענו שככל הנראה הדרך הנכונה היא לעלות באוכף, היופי של הקניון ההופך נקיקי יותר משך את לבנו יותר. ואכן לאחר המנוחה הקצרה המשכנו במעלה הערוץ עד שהוא הפך לסדק של ממש. בהתרגשות נכנסנו לתוכו והעמקנו ועלינו תוך שאנו משתמשים בטכניקות של עליה עם ידיים ורגליים משני צדי הסדק. למרות שבתחילה היה נראה שיתכן ונצליח לעלות ולצאת מהסדק בצדו העליון, בסופו של דבר נאלצנו לחזור אל מחוץ לסדק. ואף על פי שהסתבר שזהו סדק ללא מוצא היה שווה להיכנס אליו ולצרפו להרפתקאותינו. חזרנו לאחור אל האוכף ועלינו בו אל השלוחה שאליה כיוונו מלכתחילה, ואכן תוך כמה דקות כבר זיהינו את תחילתו של קניון אחד, ומיד לאחריו תחילתו של הקניון הגדול שראינו מן הצד הנגדי. אז זיהינו שלושה מפלים לגלישה בצדו החיצוני של הקניון, ומכאן זיהינו עוד גלישה או שתיים במקטע הפנימי שלו. ההתרגשות היתה בשיאה. רשמתי את נקודות הציון של הקניונים, תיאור קצר ותמונה כדי לדעת לחזור בעתיד למקום.
המשכנו במעלה השלוחה לכיוון מורדותיו של ג'בל ברגה. הנוף הגאולוגי החל להשתנות מעט; נוספו לנוף אבן החול האדומה המפוסלת גם אבני גיר אפורות חדות שנפלו מן ההר. שעת הצהריים התקרבה ועצרנו לארוחת צהריים בנקודה מוצלת.
מכיוון שארוחות הבוקר והערב היו עשירות, לצהריים הסתפקנו בנשנושים קלים, כל אחד כראות עיניו והרגליו. אני אכלתי טונה וסרדינים עם קרקרים. אחלה ארוחה.
הדאגה שלי בשלב זה של היום היתה למצוא את נתיב הירידה המסומן מההר. לשם כך תכננתי לעלות גבוה יותר מעל שלוחות אבן החול אל מורדות הגיר של ההר כדי לעקוף כמה ערוצים ולהגיע לרמה שנראתה לי מוכרת והייתי בטוח שממנה יקל עלי למצוא את השביל.
כאן כבר השתנה הנוף הגאולוגי בצורה דרסטית. תצורות סלע מיוחדות של שכבות צבעוניות בורוד, סגול ולבן ליוו אותנו בדרכנו, תצורות סלע פטרייתיות תעתעו בנו בתחפושות של רוג'ומים. במעבר בתצורת הנוף המיוחדת הזו לקחתי נקודות ציון של שני קניונים נוספים למחקר עתידי ובתנועה על הרמה זיהינו עוד שלושה. התרגשות ילדותית גדולה היתה לנו כשמצאנו קניון צבעוני יפהפה שלאחר כמה מפלים הניתנים למעקף הפך ל-"סלוט"; קניון סדק צר יפהפה. כרגע הוא מסומן אצלנו כתגלית החשובה ביותר בסקר הזה.
הזיהוי של שביל הטיול המרוג'ם היורד מההר, שביל שהכרתי מביקורי הקודם במקום, הרגיע אותי. השעה היתה שתיים אחר הצהריים והביטחון שבהחזרת הקבוצה למאהל לפני החשכה הרגיע אותי.
פגשנו בשביל באזור שבו הגאולוגיה מתחלפת מגיר לאבן חול. השביל מזמן טיול יפה באזור; יורד ומתפתל בין קניונים יפים, חוצה דיונות קטנות ואף יורד בקניון מוכר באזור בשם קניון הקשת, על שם קשת גדולה במצוק בסופו של הקניון. הוא איננו דורש גלישות, אלא רק הליכה בו אך הוא יפה מאוד ומזמן הרפתקה כיפית. השביל ממשיך עוד ועוד בינות להרים ועליהם ובשלב מסוים מלווה מצוק גבוה עם נוף יפה אל הסביבה, ולאחר מכן יורד בחדות על תוואי ואדי רחב שהובילנו חזרה על ואדי אל בירייה ואל מחננו. יום הטיול הזה היה לי אושר גדול. ראשית עשינו טרק יפה מאוד שארך יום שלם, וגילינו בו קניונים חדשים. את פרטי כל הקניונים רשמתי לי ומבחינתי יום הטיול הזה סימן את הצלחת הסקר; איסוף מידע קונקרטי כדי שבפעם הבאה אוכל לבוא עם בנק המטרות הנ"ל ולהיות מאוד ממוקד. ומעבר לכך, הטיול היה באמת יפה וכל החבורה נהנתה מאוד. עם הגעתנו חזרה למאהל התיישבנו על המחצלת מול המדורה ושתינו תה בדואי מתוק. שהבאן בדיוק התחיל את הכנת ארוחת הערב ופשוט נחנו בחברותא. ארוחת הערב הטובה לא בוששה לבוא, כבערב הקודם התחלנו במרק עשיר בירקות ובפתיתים ולאחר מכן הגיעה מנת פסטה ברוטב בשרי. עבור שני הצמחוניים בחבורה הוכן הרוטב ללא בשר. ערב שישי נמרח על המחצלת, החבר'ה היו מבסוטים והשיחות קלחו. גם היינו פחות עייפים מהערב הקודם. היינות והאלכוהול הוצאו מן התיקים והכוסות הושקו, אפילו ברכת "יום השישי" זומזמה. אני הלכתי לישון דיי מוקדם אך שמעתי עוד שיחות מן המחצלת עד שעה מאוחרת.
היום השלישי -
קניון הצבעים, ארוחת צהריים על מדף גבוה וחזרה הביתה.
קמנו ליומנו האחרון בסיני בשעת בוקר מוקדמת, הגוף עייף מהרפתקאות האתמול. תוך כדי התעסקותנו עם פירוק המאהל, הכינו הבדואים תה וארוחת בוקר. סלימי שקד על הכנת "ליבה" וכל מי שהיה סביבו אותה העת התפעל מהתהליך. ליבה הוא לחם עבה שנאפה בתוך המדורה, וכך יוצא קראנצ'י מבחוץ ורך מבפנים. בתחילה ייצר סלימי גחלים מבול העץ ששירתנו כל שהותנו. לאחר מכן פינה את הגחלים הצידה, שיטח את החול מתחת למדורה והניח עליו את הפיתה הגדולה והעבה. ואז כיסה את הפיתה עם הגחלים. כעבור כמה דקות פינה אותם שוב, הפך את הפיתה והחזירם מעליה.
לבסוף כשהתיישבנו חיכתה לנו פיתה מצויינת וטעימה, יחד עם חביתה, גבינת פטה, ירקות ותבשיל שעועית. היה תענוג.
לאחר סיום ארוחת הבוקר וקיפול המאהל עלינו כולם על הג'יפ וסלימי הסיע אותנו כעשרים דקות אל מסלול מאוד מוכר ומתוייר באזור - קניון הצבעים - וככל תייר עשינו אותו בהנאה רבה. המסלול לא לקח לנו זמן רב, ולא החזרה ובכדי לנצל עוד קצת מהזמן לפני שנעזוב, סייענו בהעמסת גג הג'יפ בציודנו ויצאנו לעוד גיחה רגלית קצרה בסביבה. הפעם נכנסנו בשפכו של קניון גדול סמוך לסוף מסלולנו ביום הקודם. הוא לא הובילנו לגילויים מרעישים אך את ארוחת הצהריים עשינו על מדף גדול עם תצפית יפה אל קניוני הסביבה. היה זה סיום נעים לסקר הקצר שלנו במקום.
משם ירדנו חזרה אל הבאר, אל הרכב ואל הדרך הארוכה חזרה לגבול עם ישראל.
בילינו שלושה ימים בסיני. למרות שלא ניתן לנו להיכנס עם ציוד גלישה, הסקר הוכתר בהצלחה. מצאנו קניונים חדשים שככל הנראה אף אחד לא גלש בהם מעולם. לא כי הם מוסתרים, אלא כי אף לא אחד שגלישה בראש מעיניו הלך וחיפש.
השלב הבא יהיה לבוא בהרכב קטן יותר, שבתקווה יתאפשר לו להכניס ציוד מקצועי, ולגלוש ולמפות א הקניונים הללו. מקווה שיתארגן בהקדם.
Comentarios