ביום השלישי לשהותנו בירדן, יום שבת והיום האחרון שלנו כאן, קמנו מאוד מוקדם. אכלנו ארוחת בוקר זריזה ויצאנו במיניבוס שאסף אותנו אל פטרה, מהלך נסיעה של כשעה ומחצה.

זוהי לי הפעם השלישית בפטרה, והפעם אני יודע בדיוק איך לבנות את הלו"ז נכון כך שנספיק את מה שאני רוצה להספיק.

נכנסנו לפטרה עם מדריך מקומי בשם מחמוד. איש מאוד מיוחד כבן 50, שהתגלה כמכרה זהב של ידע וסיפור חיים יחודי.

מחמוד שוחח עמנו באנגלית עשירה עם מבטא בריטי, אותה למד בביה"ס ובאוניברסיטה, בה למד תואר ראשון בארכיאולוגיה ותיירות. מחמוד שייך לשבט הבדואי היושב בפטרה. הוא נולד במערה בעיר הנבאטית הפלאית וגדל בה בילדותו. ב-1985, כשהוכרזה פטרה כאתר מורשת עולמי ע"י אונסק"ו, פונה יחד עם משפחתו ושבטו לכפר שבנתה עבורם הממשלה על אחת הגבעות הצופות על האתר. הסיפור ההיסטורי של פטרה, השזור בחייו של הנער שגדל במערות העיר הפעימו ורגשו אותנו. מסלול הדרכתו של מחמוד הוביל אותנו לאורך האתר בואך המסעדות שבסופו, שם נפרדנו ממנו ויצאנו אנחנו לכבוש את אחד האתרים המעניינים של העיר - מבנה שנקרא "א-דיר", או "המנזר". המבנה המרשים המסותת באבן החול הורודה נמצא בהרים ממערב לעיר ודורש עליה במסלול פתלתל ובו מדרגות אינספור. מסלול העליה עצמו הוא לטעמי האטרקציה האמיתית, לא פחות מהמנזר שבסוף. אל המסעדות חזרנו בדיוק לשעת האוכל.

בפטרה 2 מסעדות, שתיהן מגישות 'בופה'; האחת מגישה אוכל מערבי, השניה מקומי.   אנחנו נכנסנו לסעוד לבנו בכל טוב מן המטבח המקומי, כמובן.

לאחר הארוחה הדשנה התחלנו לחזור. גבריאלה רכבה על גמל, ואנחנו הגברים השתרכנו אחריה. ביקרנו במבנה המרשים של קברי המלכים והגענו חזרה לכניסה ולנהג המיניבוס שלנו שהחזירנו אל הגבול, לסיום שהותנו בירדן.

 

היו לנו 3 ימים מצויינים של הרפתקאות, אתגר וכיף. תודה לחבורה המצויינת שהיה לי העונג לטייל איתה. :-)