את בוקרו של יום שישי קידמנו מוקדם. גבריאלה הכינה תה מצויין ואני התחלתי לסדר את הציוד בתיקים בחלוקה למה יכול להירטב ומה צריך להיכנס לשקיות אטומות למים. 
בשש וחצי התחלנו את הליכתנו וכעבור כמה דקות הגענו לצומת T; מפגש ואדי שמאח עם ואדי פייד. עפ"י התכנון, המסלול שלנו פונה ימינה אל מורדו של הנחל, אולם אנו פנינו שמאלה-דרומה והקדשנו 4 שעות לחקר חלקו העליון של ואדי פייד. 
בעניין זה, אין גילויים מרעישים. חלקו העליון של הואדי דיי משעמם. הוא יבש, נתיבו רחב ידיים ומרוצף חלוקי נחל, וניתן לפגוש בו הרדופים ואלות ארצישראליות-פרסיות. פה ושם הוא מצטרר לקטעים קניוניים נחמדים, ללא גלישות.

למפגש הואדיות שמאח ופייד חזרנו בשעה עשר וחצי והמשכנו פעמנו במורדו של ואדי פייד, מצפים כבר לפגוש בדרכנו מים.
הואדי הופך למצוקי, ובהמשך, אבן החול הלבנה (מתצורת דיסי, המוכרת לנו כל כך מואדי ראם) שליוותה אותנו עד כה מתחלפת בצבעוניות. אדום, שחור ועוד. סבך של הרדרופים מסמל את תחילת הנביעה, שבשלב זה מזרזפת בזרם לא מרשים במיוחד. אט אט הסבך מתעצם והזרם מתרחב.

קצת אחרי שתיים עשרה, ואנחנו עייפים. מצאנו נקודה נחמדה ומוצלת והלכנו לנוח ולהכין צהריים. שלוקר אחד נגמר בבוקר, אז גם ניצלנו את זרימת המים לסנן מים עם מסנן ה-"סוייר". על הגזיה הכנתי תערובת של מרק עוף עם אטריות ונודלס, בתוספת קרוטונים מתובלים. אחלה ארוחה. הרבה מונוסודיום גלוטומט. :-)
גבריאלה ניצלה את הזמן לשינה קצרה על מזרן השטח, ובאחת המשכנו בדרכנו.
 

הנחל ממשיך לאיטו ואנו מתקשים ללכת בסבך הצמחייה עד שלפתע הנוף משתנה. מתאר הנחל הופך מצוקי וכהה; עקב שכבה של סלע מגמתי זוויתי וחד.
הגענו למפל הראשון. הוא מפל של כ-20 מטרים היורד לתוך גב רדוד. אין במפל עגינות, כאילו לסמן לך שזה מבחן הכניסה; אם אתה לא מסתדר כאן עם עגינה טבעית, מוטב תחזור אחורה.
מצד ימין של זרימת המים, יש מספר מדפים ובהם זיזי סלע בולטים עליהם ניתן להקים עמדה עם חבלי השארה, או - במקרה שלי - עם פידלסטיק. 
בהמשך הליכה קצרה, ונהיה צר יותר והופ, הנה סדרה של 4 מפלים האחד אחרי השני. את השניים הראשונים אנחנו גולשים ממדף שמאלי העוקף אותם, ואת השניים הבאים גם כן גולשים בפעם אחת. בשתי הגלישות הללו יש עגינות עם בולטים כימיים, אבל מישהו התאמץ מאוד לעקם אותן. ממיקום הבולטים וכיווני העיקום, ברור שזה לא מעשה ידי הטבע.
את יתרת היום אנחנו מבלים בגלישות רבות, סה"כ 11 במספר. הגלישות מאוד מגוונות, חלקן גבוהות ואנכיות, חלקן מדורגות, לעיתים בתחתית הגלישה מחכה גב עמוק המצריך שחיה. 
הגלישה הגבוהה ביותר, גובהה כ-55 מ', והיא דווקא דיי משעממת. יחד עם זאת, בסיכומו של דבר הגלישות מגוונות והמסלול מאוד כיפי.
גם הגלישה האחרונה מצריכה מאיתנו לשחות בגב ולאחר מכן בעוד גב ארוך, מה שמביא אותנו לסוף היום רטובים לחלוטין, אנחנו והציוד שלנו.

בנקודה זו הקניון עושה תפנית של 90° ימינה, וכאן החלטנו לעצור למנוחת הלילה.
את הסצנה הבאה חבל שלא צילמתי. כל הציוד שלנו הוצא מהתיקים ופוזר לייבוש על סלעי הסביבה. הכל. כולל שטרות כסף שייובשו כל אחד בנפרד.

החלפנו בגדים, פרסנו מזרנים והתיישבנו לנוח ולהכין את ארוחת הערב. נרדמנו מהר מאוד תחת עיניה של הדובה הגדולה ממעל.